והשבוע אני רוצה לספר לכולם על ילד אחד יחיד ומיוחד, עם סיפור רגיל לחלוטין ( עבורי ועבורו) שבתוכו נשמה מיוחדת.קוראים לו אדיר בוזגלו, סך הכול בן 19 וחצי. חייל בשירות סדיר המתגורר באילת עם הוריו.

לפני שנתיים הכרתי את דודי, בחור ביישן צנוע ,רחוק מכל המולה שאי פעם נוצרה במדיה.כמובן, שהכרנו בזכות האהבה המשותפת הלא היא אהבתנו למשאיות.

את יום הולדתי האחרון ביליתי כמו שאני באמת אוהבת. בלי בלונים בלי פרחים וקישוטים אבל בהחלט עם חיוך רחב שלא היה יכול להימחק בקלות.

אני רוצה לשתף אתכם, בחלק בלתי נפרד מהיום שלי, בכל בוקר כשאני פוקחת את עיניי, טרם יצאתי מהשמיכה, אני מביטה למעלה ואומרת את המודה אני לפנייך...."

יצא לי לחשוב על חבריי מענף ההובלה. עד כמה קשה יומם, שגרת חייהם, חלקם בחרו בה בבחירה חופשית לחלוטין מתוך אהבה וחלקם פשוט מביטים על זה כמקור פרנסה היחיד שהם מכירים.

למחרת... נסעתי לבקר את המאסטר שלי – רוני שרון. למה מאסטר? תכף תבינו הכול על האיש המופלא הזה.אורח חיי ואהבתי הגדולה , הפגישו אותי עם המון אנשים. כולנו בעלי אהבה משותפת.את רוני הכרתי בקבוצה שלנו...

חברים יקרים שישי הגיע, שוב נפגשים. אני, אתם ואהבתנו המשותפת. לפני יומיים , תוך ניקיון "חדר המשאיות" שלי, בעודי מביטה בויטרינה עם חיוך מרוח, התעמקתי בהן...

בשבוע שעבר זכיתי לתגובות אוהדות וחמות, שאלתם אותי שאלות והבטחתי לענות לכולכם. אז אפתח בתגובות למס' שאלות מקווה שאספק לכם את יצר הסקרנות...

היי, אז עבר לו שבוע, חיכיתי לכם ! לתגובות, לשאלות שלכם, לקרוא את דעותיכם. השבוע אני בוחרת לפתוח את הטור דווקא בהכרות יותר מעמיקה , מעבר למה שקראתם עליי בכתבה. רוצה שירגיש לנו נוח...