היי, אז עבר לו שבוע, חיכיתי לכם ! לתגובות, לשאלות שלכם, לקרוא את דעותיכם.
השבוע אני בוחרת לפתוח את הטור דווקא בהכרות יותר מעמיקה , מעבר למה שקראתם עליי בכתבה. רוצה שירגיש לנו נוח, שנמצא את המשותף במגרש הביתי של כולנו.
את שמי אתם כבר יודעים ואת הסיבה שאני כאן אני מניחה שהבנתם אבל מאחורי "סיפור האהבה" הזה יש בנאדם, כמוכם בדיוק. אישה שמנהלת חיים נורמטיביים וסוללת דרך , בסמוך לחלום המיוחל.
אני בת 28, מתגוררת בנהריה ומגדלת באהבה את ילדתי היחידה אוריה. לפרנסתי (וגם להנאתי) עובדת בקיבוץ וכל בוקר בחמש מתחילה את יומי ( טוב נו, חוץ מהימים שאני מסרבת להקשיב לארבעת השעונים המעוררים שלי) אני בונה קוצבי מים לחקלאות ונהנית מכל רגע! בין לבין אני חיה את המטבח (גדלתי בבית בוכרי איך אפשר אחרת) את השגרה, את החיים וכמובן , בדרכי שלי את האהבה שלי- המשאיות.
כשחשבתי איך, מה או באיזו נקודה אתחיל לספר את סיפורי , התחושה הייתה שהבטן מתערבלת לי ( כן בדיוק כמו מיקסר של daf) כל-כך הרבה מחשבות, דברים שרכשתי, דגמים שבניתי וכל שאר הגאדג'טים האחרים אבל אנחנו נעשה זאת לאט, נשאיר תמיד את הטעם הטוב לפעם הבאה.
בנתיים אני אשמח שתשתפו אותי במה מעניין אתכם ומה הייתם רוצים לדעת, בואו יחד נעורר מודעות לנושא, נעצים את אהבתנו באשר היא, איש איש בדרכו אני אהיה פה גם שבוע הבא, מחכה לכם מיה.
בטעינה...
