זהו סיפור חייו של ברנט ווב, ששרד 14 ימים לכוד מתחת לאדמה במכרה Beaconsfield, הוא היה אדם שנהג לקחת סיכונים יומיומיים, הוא נהג במכונית בצורה פראית, רכב על אופנועים ואהב לעשות אקסטרים ספורט.

ברנט אומר כי כורים נוטים לעבוד חזק ולעשות כל דבר עד הסוף.
אבל מאז שהוא "יצא מהחור", כדבריו, החברים שלו אומרים לו שהוא נוהג כמו סבתא, הוא מכר את האופנוע שלו וויתר על אקסטרים ספורט.
 
"פעם הייתי בן אלמוות, אבל עכשיו אני בן תמותה," כך הוא מסביר את השינוי שחל בו.
 
היום תחום העיניין החשוב ביותר עבורו וגם המקצוע החדש שלו הוא בטיחות בעבודה וזאת לאחר ההכרות הכמעט בטוחה שלו עם המוות.
 
זה קרה לפני שש שנים, בראנט וחברו לעבודה טוד ראסל הפכו למרכז ההתמקדות של התקשורת באוסטרליה כאשר נלכדו במכרה 925 מטרים מתחת לאדמה לאחר שהמכרה קרס בהתפוצצות. 
 

פרסומת:

 

כנגד כל הסיכויים, הם יצאו מהמכרה כעבור 14 ימים לאחר מבצע הצלה מופלא.
 
"זה שינה את חיי באופן משמעותי", נזכר בראנט.
 
"העובדה שהחיים הם כל כך חשוב ויכולים להיגמר כל כך מהר.ברור לך שאתה צריך לתת הרבה יותר יחס למשפחתך והחברים והקרובים שיקרים לך."
 
בראנט עדיין זוכר היטב את הרגעים הראשונים לאחר האסון במכרה.
 
"הפחד היה גורם מרכזי, לא ידעתי איפה אני לאחר שאבדתי את ההכרה", הוא אומר.
 
ברגע שלצמד הכורים היה מספיק אור כדי לראות, הפחד שלא יצאו משם גבר ,בראנט זוכר שחשב "זה הולך להיות הקבר שלי".
 
"זה היה מייאש, חשבתי על איך המשפחה שלי תשרוד כלכלית", הוא אומר. היו גם מחשבות על ילדיו שגדלים ללא אב.
 
אחד ההיבטים החיוביים היחידים היה שהוא לא היה לבד.
 
"אני לא יכול לדמיין איך זה היה להיות שם לבדי", אומר ברנט. "טוד ואני השתמשנו זה בזה כדי לשמור על המורל שלנו גבוה.
 
"השעמום, שאתה יכול לדמיין, לא להיות מסוגל לנוע, לא היה הרבה מקום".
 
שני הגברים סבלו מפגיעות חמורות וגם נאלצו להתמודד עם כאבים, פצעי לחץ, צלצולים באוזניהם וטמפרטורות קיצוניות.

בשלב מסוים הם מצאו מים שזלגו דרך חור בסלעים ,משם גם שאבו אוויר.
 
"היינו ממש קפואים, השיניים נקשו במשך ימים", אומר ברנט. מאוחר יותר עלתה הטמפרטורה ל-34 מעלות ,מצב כמעט בלתי נסבל."
  
"אני מוריד את הכובע בפני המצילים, הם עשו עבודה פנטסטית שהוציאו אותנו, הם באמת שמו את חייהם בסיכון", הוא אומר.
 
ברנט אומר כי רוב האוסטרלים מכירים את הסיפור של Beaconsfield, הם לא מודעים למה שבא אחריו.
 
"האדרנלין עזר  לנו לצאת מהכלוב הזה", הוא אומר. "ברגע שיצאנו מהמצב הזה, הגוף שלי התפרק".
 
פציעותיו של בראנט, שכללו פריצות דיסק בגבו וסחוס קרוע בברכיו, כאבים בירכיים ובקרסוליים, היו לו ככאב מתמיד.
 
בימים הראשונים הוא ישן סביב השעון כדי לפצות על שבועות ללא שינה,כחודש לאחר ההצלה שגרת חייו לאחר ההצלה והטראומה הובילו לדיכאון.
 
"לשנינו היתה בעיה נפשית", מעיד על עצמו ועל טוד.
 
הוא אסיר תודה ליועצים והפסיכולוגים שעזרו לו ולמשפחתו כדי לתקשר והרימו אותו באותו זמן אפל.
 
מה הקשר שלו עם טוד בימים אלה?
 
"טוד ואני תמיד היו אנשים שונים, אין ספק בכך", אומר ברנט.
 
אבל הם עדיין גרים במרחק של כמה דקות אחד מהשני ומשוחחים בטלפון מדי פעם.
בראנט גאה בכך שהעבודה שלו כרגע היא על תחום הבטיחות ודרך סיפור החיים שלו הוא מנסה ללמד,לעזור ולהציל אחרים.

לסיום חברים זכרו תמיד לעבוד בטוח!